רק בפני טענתה של רחל לא הצליח הקב"ה לעמוד.
אמרה לו רחל: אתה כועס על בניך שהכניסו צלם להיכל? סלח להם בשבילי. אני הכנסתי את צרתי לביתי – אני הכנסתי במודע את אחותי לביתי על מנת שלא תתבייש. אני עמדתי בניסיון בו אתה הקב"ה עומד כעת ומחלתי על כבודי למען כבודה של אחותי, אנא מחל לבניך למעני. ואכן, בפני בכיה של רחל, בפני הדוגמא האישית אשר הציבה, בפני המעשה ההרואי אשר עשתה, לא יכלה מידת הדין לעמוד והובטח לרחל כי בניה יחזרו בשלום מגלות בבל.